Ma'asser Cheni
Daf 26b
משנה: כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִין הֲרֵי אֵילּוֹ חוּלִין וַאֲפִילוּ דֵינָרֵי זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְּתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו 26b מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶשׂ הוּא חוּלִין וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוּא קָרְבָּן וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ חוּלִין. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חוּלִין בְּקָרְבָּן. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קוֹ''ף קָרְבָּן מֵ''ם מַעֲשֵׂר דַּלֵּי''ת דְּמַאי טֵי''ת טֵבֵל. תָּ''יו תְּרוּמָה שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין תָּי''ו תַּחַת תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכוּלָּן שְׁמוֹת אָדָם הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת וְכָתוּב עָלֶיהֵ תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֵישְׁתְּקַד הָֽיְתָה מְלֵיאָה פֵירוֹת תְּרוּמָה וּפִינָּהּ. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין. הֲרֵי שָׁם מְנָה וּמָצָא מָאתַיִם הַשְּׁאָר חוּלִין. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַכֹּל מַעֲשֵׂר.
Traduction
L’argent que l’on trouve n’importe où (158)Sauf à Jérusalem pendant les fêtes est considéré comme profane, même si l’on trouve un dinar d’or avec de l’argent et de la monnaie de cuivre (159)Laissant supposer que c'est de la dîme. Mais si l’on trouve au milieu un tesson, sur lequel est inscrit le mot ''dîme'' le tout est de la dîme (sacré). Si l’on trouve un vase sur lequel est inscrit le mot ''sacrifice'', au cas où il est d’argile, dit R. Juda, le vase même reste profane, et ce qu’il contient est du sacrifice (sacré); s’il est en métal, il est sacré et le contenu est profane. On lui objecta que cette combinaison est inadmissible, car il n’est pas d’usage de placer du profane dans un vase sacré (donc, le tout sera sacré). Si l’on trouve un vase sur lequel est inscrit (160)Cf. Babli, Yebamot 115b la lettre q, abrégé de ''korban / sacrifice '', ou m ''Maasser /dîme'', ou d ''demaï/ doute'', ou f ''Tebel/ inaffranchi'', ou t ''terouma/oblation'', - car au moment de l'interdiction par les Romains de suivre les prescriptions légales, on les indiquait par une initiale, - on peut, dit R. Yossé, considérer toutes ces lettres comme celles de noms d’hommes (le tout est profane). Si même, ajoute R. Yossé, on trouve un tonneau plein de fruits sur lequel est inscrit le mot ''oblation'', le tout en profane, parce que l’on peut dire que la veille le contenu sacré a été vidé pour faire place au profane. Si quelqu’un dit à son fils: que la 2e dîme soit dans tel coin et qu’ensuite il n’y a qu’un reste dans un autre coin, ce reste est profane. Si l’on annonce pour un mané (100 dinars) de dîme et que l’on en trouve 200 (le double), le reste ou 2e cent est profane; si au contraire on annonce 200 dinars et que l’on en trouve seulement la moitié, ou un mané, le tout est sacré comme 2e dîme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל המעות הנמצאין בירושלים הרי אלו חולין. אפי' דינרי זהב עם הכסף ועם מעות הנחשת כדקאמר בגמרא דמהו דתימא מכיון שאין דרך בני אדם לעשות כן לערבן אלו עם אלו נאמר שיהא מעשר שני שלפעמים חיללו על הזהב ולפעמים חיללו על הכסף ועל המעות והביאן כך לירושלים קמ''ל דאפ''ה אין חוששין ודוקא בנמצא בשאר ימות השנה אבל בנמצא בשעת הרגל הכל מעשר דהכל מביאין עמהן מעות מעשר להוציאן בירושלים:
מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. דלסימן שהן מעות מעשר נתן החרס. בתוכן ולא אמרינן שמא הן חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה המעשר נתון בתוכו וכתב עליו מעשר:
המוצא כלי וכתוב עליו קרבן ר' יהודה אומר הוא חולין. שאין מדרך להקדיש חרס לבדק הבית ועל שם מה שבתוכו נכתב דמה שבתוכו הוא קרבן לבדק הבית ואם היה של מתכת הוא קרבן לבדק הבית ומה שבתוכו חולין:
אמרו לו חכמים אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן. אלא אם הוא של מתכת הכל הוא קרבן אבל אם הוא של חרס לא פליגי חכמים אדר' יהודה והלכה כחכמים:
גמ' שלא תאמר וכו'. ארישא כל המעות הנמצאין קאי וכדפרישית במתני' לפום כן צריך לאשמועינן שהן חולין וטעמא הואיל ושווקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום לא חיישינן שנשארו מן הרגל כ''א בשעת הרגל הוא מעשר:
מתני' המוצא כלי וכתוב עליו קוף. הוא סימן למה שבתוכו הוא קרבן להקדש ואם מ''ם הוא מעשר וכו' שבשעת הסכנה שגזרו על המצות היו נוהגין לעשות סימנים כאלו:
כולן שמות בני אדם הן. ונרשם האות של ראשי השמות כגון ק' קהת ד' דניאל. ט' טוביה מ' מיכאל ת' תנחום וכיוצא בזה והכל מה שבתוכו חולין:
אמר ר' יוסי. ולא עוד אלא אפי' מצא חבית והיא מלאה פירות וכתוב עליה תרומה כמשמעה אעפ''כ הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ממנה ושכח למחוק הסימן וחכמים סברי דשמא פינה לא אמרינן דאי איתא היה נזהר למחוק הסימן ואין הלכה כר' יוסי לא בהא ולא בהא:
מתני' האומר לבנו מעשר שני בזוית זו וכו' הרי אלו חולין. ולא אמרינן דהן מעשר שני ונפנו מזוית לזוית אלא אמרינן דהמעשר שני ניטל ואלו הן חולין:
הרי שם מנה. אם אמר לו כך תמצא שם מנה מעשר ומצא מאתים השאר המנה השני חולין ולא אמרינן דכל המעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה מעשר ומנה חולין:
מאתים. אם אמר הרי שם מאתים מעשר ומצא מנה כל המנה הוא מעשר ולא אמרינן דהמעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה ניטל ומנה מונח ומתני' רבי היא דהכי תני בתוספתא ומייתי לה בגמרא דסבירא ליה במאתים ומצא מנה דאמרינן מנה מונח מנה מוטל אבל לדברי חכמים דהתוספתא הכל חולין והלכה כחכמים:
הלכה: שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן יְהֵא שֵׁינִי לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימָר חוּלִין.
Traduction
La Mishna a décidé que tout argent trouvé sera profane; sans quoi on aurait pu supposer que ce cas étant contraire à l’usage, de mêler l’or à l’argent, ce serait de la 2e dîme, aussi, il a fallu dire que c’est profane.
תַּנֵּי אָלֶ''ף דַּלֶּ''ת חֵי''ת טֵי''ת רֵי''שׁ מֶ''ם תָּי''ו תְּרוּמָה. אָלֶ''ף קַדְמִיתָא. דַּלֶּ''ת דְּמַאי. חֵי''ת חֶלְבּוֹ. טֵי''ת טוּבוֹ. רֵי''שׁ רֵאשִׁית. מֶ''ם מַעֲשֵׂר. תָּי''ו תְּרוּמָה. בֵּי שִׁין שֵׁינִי. פֵּי שִׁין שֵׁינִי. יוּ''ד מֶ''ם מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר עִיר פֻּרְקוֹן. לְשֵׁם יוֹסֵי לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לַעֲלוֹת לְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלֵם חוּלִין אֲנִי אוֹמֵר סִיבּוֹלֵיה עָשׂוּ בֵינֵיהוֹן.
Traduction
On a enseigné que lorsqu’on trouve les lettres a d j f r m t la lettre a indiquera qu’il s’agit d’une première (dîme); le d indique le demaï (doute); le j, sa graisse; le f, sa crème (son meilleur); le r, la prémice; le m, la dîme, le t, l'oblation,le b ou le p, la seconde dîme, enfin le y, ou le µ, la dîme simple. La dîme qui doit être consommée dans la capitale sera tenue pour rachetée soit au nom de Yossé, soit au nom de Simon, et sera emportée quoique profane à Jérusalem pour y être consommée; car l’on suppose qu’une association a été conclue entre ces deux personnes pour manger dans la ville (et une fois le rachat opéré, ils trouveront pour le montant de quoi acheter tout ce qu’ils voudront).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ה אל''ף דל''ת חי''ת טי''ת רי''ש תי''ו ה''ז תרומה ומפרש לה הש''ס מ''ט אמרינן על כל הסימנין הללו שהוא תרומה משום דאל''ף הוא סימן לקדמיתא שהתרומה היא הראשונה קודם להמעשרות דל''ת דמאי אע''פ שבדמאי עצמו א''צ להפריש התרומה מ''מ טעמא הויא משום דלא נחשדו ע''ה על תרומה גדולה וא''כ זה הוא לסימן שאף כאן הוא תרומה שהופרשה אף ממי שפירותיו דמאי הן:
חי''ת על שם חלבו. שהיא התרומה דכתיב בה מכל חלבו תרימו וכן טי''ת הוא טובו דכעין חלבו הוא רי''ש הוא ראשית שכך נקראת תרומה ראשית מ''ם מעשר תי''ו תרומה לא גריס הכי בתוספתא אלא תי''ו תרומה יו''ד מ''ם הרי זה מעשר כלומר או שכתוב יו''ד הוא מעשר שהוא אחד מעשרה או שכתוב מ''ם ה''ז מעשר:
בישון שני פישון שני. בתוספתא גריס פ''א שי''ן ה''ז שני והיינו דמפרש לה הכא הפ' או הב' הוא סימן למעשר שני כמו שכתוב בישון או פישון וכלומר מלשון פישה וריבוי שאחר שמפרישין הראשון מוסיפין ומפרישין להשני והשי''ן הוא בעצמו סימן לשני:
יו''ד מ''ם מעשר. כדאמרן:
מעשר וכו'. ה''ג בתוספתא שם לקמן מעשר עוד פרקון לשם יוסי ולשם שמעון לעלות לאכלן בירושלים הרי אלו חולין. ומפרש טעמא מאי משום שאני אומר סיבוליה עשו ביניהן. סיבוליה הוא עצת השותפין כמו סיבולת דפ''ז דפסחים וכלומר שנתנו עצה ביניהן לכתוב כך כדי שלא יגעו בהן ולדברי ר' יוסי הוא דאינו חושש לסימן:
עַד כְּדוֹן חֲדָשׁוֹת. יְשָׁנוֹת אֲנִי אוֹמֵר אֶתְמוֹל הָֽיְתָה מְלֵיאָה תְרוּמָה וּפִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן שׁוּתָפִין בְּגַרְבִּיָּה. כַּד דָּמַךְ רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי יוֹסֵי כָּל גְּרָב דִּכְתִיב בּוֹ רִבִּי יוֹנָה דִּידִי. אָמַר לֵיהּ אֶשְׁתְּקַד הֲוָה דִידָךְ אֵישְׁתְּדָא דִידִי. מָצָא בִמְגוּפָתוֹ הֲרֵי הוּא כָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
Traduction
Ce que la Mishna dit d’un tonneau plein de fruits, désigné comme oblation et qui est pourtant profane, s’explique lorsqu’il s’agit de fruits nouveaux; mais, en présence de fruits anciens, qui sont évidemment de l’an passé et qui n’ont pas été vidés, dira-t-on que c’est de l’oblation? -Non, car on peut aussi dire qu’il y avait la veille d’anciens fruits d’oblation et que l’on a ensuite vidés pour faire place au profane. C’est ainsi que R. Yona et R. Yossé étaient associés pour la possession de tonneaux de vin. Lorsque R. Yona mourut, R. Mena son fils dit à R. Yossé: Tout tonneau sur lequel sera inscrit le nom de R. Yona sera à moi (il ne suffisait pas non plus de vérifier si c’était du vin vieux, ou du nouveau, qui était évidemment à ce dernier, car on peut avoir vidé l’ancien, tout en laissant encore inscrit le nom de R. Yona). Si l’on trouve inscrit sur le bouchon que c’est de la 2e dîme, il faut la maintenir comme telle.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון חדשות וכו'. טעות הוא וכצ''ל עד כדון ישנות חדשות. ואדברי ר' יוסי דמתניתין קאי דאמר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ועד כאן אם באותיות ישנות דאיכא למיתלי באשתקד חדשות מאי איכא למימר וקאמר דאפילו כן אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה:
כהדא דר' יונה ור'. יוסי גרסינן. דהוון שותפין בגרביה דחמרא וכד דמך ר' יונה אמר ר' מנא לר' יוסי כל גרב דכתיב ביה ר' יונה לסימן דידי הוא וא''ל ר' יוסי אשתקד הוה דידך ואישתרא כמו השתא הרי הוא דידי וזהו כר' יוסי התנא דמתני':
מצא במגופתו והרי הוא כתוב עליו מעשר ה''ז מעשר. דברי רבי יוסי בתוספתא הן דגריס שם ומודה רבי יוסי שאם כתוב בחרס ונתון על גבי חבית בנייר ונתון על פי עיגול אם תרומה ה''ז תרומה ואם מעשר ה''ז מעשר ומפרש הש''ס לטעמא נתחלפו לו כלומר אע''פ שאין מדרך ליתן חרס ע''פ החבית ונייר ע''פ עיגול של דבילה אלא איפכא הנייר ע''פ חבית והחרס ע''פ העיגול אני אומר שמא נתחלפו לו ובהא מודה ר' יוסי דאם הוא פינה בודאי היה לוקח הסימן מעל החבית ומעל העיגול דאין זו טירחא אלא מדשביק להו ה''ז תרומה או מעשר:
Ma'asser Cheni
Daf 27a
נִתְחַלְּפוּ לוֹ. 27a תַּמָּן תַּנִּינָן זִימֵּן שְׁחוֹרִין וּמָצָא לְבָנִים לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה אֲסוּרִין. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם מוּתָּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא דְּרִבִּי הִיא. דְּתַנֵּי מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַמְּנָה נוּטָּל דִּבְרֵי רִבִּי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חוּלִין. חָזַר וְאָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא שַׁנְייָא הִיא בְגוֹזָלִין שֶׁדַּרְכָּן לִפְרוֹחַ. וְהָתַנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל הִיא הַדָּבָר בְּגוֹזָלִין הִיא הַדָּבָר בְּבֵצִים. הֲוֵי דְּרִבִּי הִיא. תַּמָּן הוּא הִנִּיחַ הוּא מָצָא בְּרַם הָכָא אָבִיו הִנִּיחַ אָבִיו מָצָא. רִבִּי בּוּן בַּר כֹּהֵן אָמַר קוֹמֵי רִבִּי יֹסֵא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא הוֹרֵי רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי כְּהָדָא דְּרִבִּי.
Traduction
⁠— Quelle sera la règle lorsque de l’argent de seconde dîme se trouvera confondu avec le profane? Comme notre Mishna déclare-t-elle le tout profane, puisque l’on a enseigné ailleurs (161)''Mishna, Betsa, ch.1, 4. Cf. Série Jérusal. ibid. ( 60c); b. ib., 10b'': si en cas de destination de tourterelles noires pour la fête dans le 1er nid, on y trouve des blanches (qui devaient se trouver dans le 2e nid), ou si après avoir déterminé des blanches on y trouve des noires, elles sont interdites au jour de fête comme nouvelles arrivées (et l’on admet pas qu’il y a eu un simple échange); si l’on en a fixé deux et que l’on y trouve trois, elles sont interdites, parce qu’il y a certainement une nouvelle venue; si au contraire on avait fixé trois et que l’on en trouve seulement deux, elles sont permises (une seule est envolée). Ce dernier cas, auquel il est permis d’en user, doit être conforme, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Yossé, à l’opinion de Rabbi, puisqu’il est dit finalement: lorsqu’on a annoncé 200 dinars et que l’on en trouve seulement la moitié, on prend ce mané (les 100 dinars), selon Rabbi (162)Il suppose que l'on aura pris la moitité et laissé le reste comme dîme, de même que sur 3 tourterelles l'une est partie; mais selon les autres sages, le tout sera tenu pour profane. Puis, il renonça à cet avis en disant que cet enseignement peut se conformer à tous, et s’il est vrai que, pour les tourterelles les rabbins permettent aussi d’en tirer parti au jour de fête, c’est qu’elles ont l’habitude de s’envoler et les autres sont permises (tandis qu’ici, pour la 2e dîme déplacée, tout a dû être enlevé et le reste est profane). Mais R. Halafta b. Shaoul n’a-t-il pas enseigné que la règle est la même aussi bien pour des tourterelles que pour des oeufs, et n’en résulte-t-il pas que c’est seulement conforme à Rabbi? C’est que, pour la destination au jour de fête, la même personne qui a posé les objets la veille doit aussi les retrouver au lendemain; tandis qu’ici, pour la 2e dîme, le père a posé dans un coin ce que le fils n’y trouve plus. R. Aboun b. Cohen dit en présence de R. Yossa au nom de R. Aha b. Zabda a professé au sujet de la 2e dîme une règle analogue à l’avis de Rabbi (la même personne ayant remis et trouvé l’argent, il est sacré comme dîme).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ''ק דביצה וגרסינן שם נמי להסוגיא זימן שחורים בעי''ט ולמחר מצא לבנים במקום השחורים והשחורים מצא במקום הלבנים שזימן וכן שנים ומצא שלשה הרי אלו אסורין דאמרינן הני אחריני נינהו:
שלשה ומצא שנים מותרין. דאמרינן חד מינייהו אזיל לעלמא והני אינהו דאזמינהו נינהו:
דרבי היא. מתני' דביצה דתני בתוספתא פ''ה דרבי ורבנן פליגי בדינא דמתניתין דהכא במאתים ומצא מנה:
המנה ניטל. כלומר מנה אחת ניטל ונשאר מנה מעשר מונח וכדסתמא דמתני. הכא וחכמים אומרים הכל חולין דאמרינן כל המעשר ניטל והני מעות אחריני נינהו וא''כ מתניתין דביצה נמי כרבי היא דאזלא:
חזר ואמר. דלא היא אלא מתני' דביצה איכא לאוקמי כדברי הכל דשנייא הוא בגוזלין שדרכן לדדות ולפרוח והלכך אפי' לרבנן תלינן דהאחד הלך והשנים נשארו אבל הכא דהמעות ניטלין הן הלכך אמרינן דהכל ניטל והני אחריני וחולין הן:
והתני רבי חלפתא. דאין חילוק בדינא דמתניתין דביצה בין הניח וזימן גוזלות ובין הניח וזימן ביצים דאם הניח שלשה ביצים ומצא שנים מותרין ולא חיישינן דשמא אחריני נינהו ונולדו ביום טוב והשתא על כרחך דטעמא לאו משום דעשוין לפרוח דלא שייכא בביצים הוי על כרחך דמתניתין דביצה דרבי הוא:
תמן הוא הניח הוא מצא ברם הכא אביו הניח ובנו מצא. כצ''ל וכך הוא בביצה שם. כלומר דלעולם אימא לך דמתניתין דביצה כד''ה אתיא ואפילו רבנן מודו דאמרינן הנשארים הן הן הראשונים שהזמין ואחד מהן נשמט או נאבד ולפיכך הוא הדבר בגוזלות והוא הדבר בביצים משום דהתם הוא הניח אותם והוא מצא עכשוו שנים ומהיכי תיתי נימא דניטלו דאם היה נוטל היה נוטל את כולן אבל הכא אביו הוא שהניח ובנו הוא שמצא הלכך אמרינן אביו בעצמו הוא שנטלן אח''כ ושכח מלומר לבנו וא''כ אלו שנמצאו הכל חולין ורבי ס''ל דאי איתא שאביו הטלן אח''כ היה אומר לבנו ובהאי סברא הוא דפליגי הכא:
הורי ר' בא בר זבדא. במעשר שני כהדא דרבי. דאמרינן מנה מונח מנה מוטל וכסתמא דמתני' ושאני במתני' דביצה וכדאמרן:
הֲרֵי שֶׁהָיָה מִצְטָעֵר עַל מָעוֹתָיו שֶׁלָּאָבִיו. נִרְאֶה לוֹ בַחֲלוֹם כָּךְ וְכָךְ הֵם וּבִמְקוֹם פְּלוֹנִי הֵם. אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רַבָּנִין אָֽמְרִין דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי מִצְטָעֵר וַחֲמִי וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא בְּהוּא דְלֹא מִצְטָעֵר וַחֲמִי. בְּרַם הָכָא כְּמַה דְבַר נַשׁ הֲוֵי הוּא חֲלִים. אָמַר רִבִּי אָבִין מָאן דַּעֲבַד יְאוּת עֲבַד כְּרִבִּי יוֹסֵי.
Traduction
Quelqu’un qui se tourmentait de ne pas pouvoir retrouver l’argent de son père (163)Babli, Sanhedrin 30a eut un songe, dans lequel il vit à quelle somme cet argent s’élevait et où il se trouvait. Lorsqu’on rapporta le fait aux rabbins, ils dirent: les rêves ne font rien grandir ni diminuer (164)Midrash, Bereschith rabba, 68, et Ekha rabba, 1. R. Yona cependant, s’étant tourmenté à ce même sujet, eut un rêve où il vit tout ce qui lui manquait - pourquoi donc dit-on que les rêves ne servent à rien? -Voici, dit R. Yossé, ce que l’on a voulu dire: Lorsque quelqu’un sans se tourmenter de ce qui l’inquiète, a un songe, il se réalisera; mais pour l’homme qui y pense sans cesse et voit en rêve ce qu’il cherche, ce n’est qu’un vain rêve. R. Abin dit: Celui qui veut bien agir se conformera à l’avis de R. Yossé (de ne pas tenir compte du rêve).
Pnei Moshe non traduit
הרי שהיה מצטער על מעותיו של אביו. של מע''ש היכן הם ונראה לו בחלום וכו' ותוספתא היא בפ''ה:
מצטער וחמי ואת אמר הכין. בתמיה הלא נראין הדברים שכך הוא שלפי שהיה מצטער עליהן בא אביו ונראה לו בחלום לומר לו א''כ האמת הוא כן:
אמר ר' יוסי. דהוא גופיה טעמא דלא מיסתברא לסמוך על כך דלא בהוא דלא מצטער וחמי כלומר אלא בההוא דלא היה מצטער ולא היה חושב מזה כלום והיה נראה לו בחלום כך וכך אפשר שהוא אמת אבל הכא שהיה מצטער וחושב על כך אורחא הוא דכמה דבר נש הוי הוא חלם כמו שהאדם הוא במחשבה כך נראה לו בחלום ולפיכך אין זה כלום:
מאן דעביד יאות. הרוצה לעשות ולהתנהג יפה יעשה כהאי דר' יוסי דאין לסמוך על החלום שנראה לו ממה שהיה חושב ביום. ואיידי דאיירי בענינא דחלומות מייתי להאי דלקמן:
חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲלַפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַי מִתַמַר לִי אֵיזִיל לְקַפּוֹדָקִיָּא וְאַתְּ מַשְׁכַּח מִדְלָא דְאָבוּךְ. אֲמַר לֵיהּ אֲזַל אָבוֹי דְּהוּא גַבְרָא לְקַפּוֹדָקִיָּא מִן יוֹמוֹי אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ אֵיזִיל מֲנִי עֶשֶׂר שׁוּרִייָן גַּו בֵּייתֵיךְ וְאַתְּ מַשְׁכַּח מִידְלָא דְאָבוּךְ קַפָּא דקוריא.
Traduction
Un homme se rendit auprès de R. Yossé b. Halafta et lui dit: J’ai entendu en rêve que l’on me disait d’aller à Kapodkia (Cappadoce), où je trouverai l’argent de mon père (165)B. Berakhot 56b. -Est-ce que ton père, lui demanda R. Yossé, est jamais allé en cet endroit? -Non, répondit-il. -Alors, poursuivit R. Yossé, va et compte dix poutres dans ta maison et tu trouveras l’argent de ton père à la fin de la dizaine (decuria) de poutres? (cippus, tronc d’arbre).
Pnei Moshe non traduit
חמית בחלמאי. שאמרו לי לך לקפודקיא ותמצא מידלא הן הנכסים של אביך שהן שם וא''ל ר' יוסי הלך אביך לקפודקיא מימיו וא''ל לא וא''ל זיל חשוב ותמנה עשר קורות בתוך ביתך ותמצא הנכסים של אביך שהצניעם שם:
קפא דקוריא. כלומר קפודקיא הוא רמז לקפא דקורות:
חַד בַּר נַשׁ אָתָא לְגַבֵּי דְּרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא. אֲמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַאי לְבוּשׁ חַד כְּלִיל דְּזַיִת. אֲמַר לֵיהּ דְּאַתְּ מִתְרוֹמְמָא. לְבָתָר יוֹמִין אֲתָא חָד חוֹרָן אָמַר לֵיהּ חֲמִית בְּחֶילְמַאי לְבִישׁ כְּלִילָא דְּזַיִת. אָמַר לֵיהּ דְּאַתְּ מַלְקֵי. אָמַר לֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא אָֽמְרָת דְּאַתְּ מִתְרוֹמְמָא וְלִי אָֽמְרָת דְּאַתְּ מַלְקֵי. אָמַר לֵיהּ הַהוּא הֲוָה בִּנְצִיָּא וְאַתְּ בְּחַבָּטִיָּא.
Traduction
@Un autre homme vint auprès de R. Yossé b. Halafta lui raconter s’être vu en songe le front ceint d’une couronne de feuilles d’olivier (et lui en demanda le sens). -Cela indique, dit R. Yossé, que tu t’élèveras dans les grandeurs. Après quelques jours, une autre personne vint dire une seconde fois: -J’ai vu en songe que j’avais le front ceint d’une couronne de feuilles d’oliviers. -C’est que, lui dit R. Yossé, tu sera frappé. -Cependant, répliqua cet homme, tu as dit l’autre jour à tel homme que ce rêve est un signe de grandeur? -C’est que, répondit R. Yossé, lui a eu la vision des olives en floraison, et toi tu les as vu mûrir jusqu’à tomber par terre.
Pnei Moshe non traduit
כליל דזית. עטרה של זית וא''ל דאתה עתיד להתרומם לבתר יומין ובא איש אחר ושאל לו שראה ג''כ כחלום הזה שהוא לבוש בעטרה של זית והשיב לו דסופך ללקות ושאל לו מפני מה אמרת לזה שעתיד להתרומם ולי אמרת דאת מלקי והשיב לוההוא גברא הוה חזי הזית בנציא בשעה שעלתה ניצו וכך אמר לו וזה הוא רמז שעתיד להתגדל כזה הזית שהוא בניצו ועומד להתגדל אבל אתה אמרת לי שראית הזית בחבטיא בשעה שחובטין אותו לפיכך אמרתי לך דאת מלקי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source